Category: כללי

Sony A7s comments (Hebrew, Camera Reviews)

הביקורת שלי על הA7s של סוני פורסמה אתמול באתר וואלה-  http://tech.walla.co.il/item/2812594
כרגיל, מדובר בביקורת הפונה לקהל יעד רחב יחסית, ועל כן לא יכולה להכיל כלל רשמי על המצלמה.
את הרשמים הנוספים שלי, ודוגמאות עזר ויזואליות, אציג פה בנקודות:

  • מידת השימושיות של כל מצלמה באור נמוך, תלויה בראש ובראשונה באופי הסצינה המצולמת – אם אין תאורה טובה (או תאורה בכלל, מלבד זיהום אור עירוני) – אי אפשר להוציא תמונה טובה. זה נכון לA7s לא פחות משזה נכון למצלמות עם ביצועים נמוכים בהרבה בתאורה נמוכה. את התמונות הטובות שהצלחתי להוציא מהמצלמה, אפשר היה להוציא גם עם מצלמה רגישה פחות – אבל בזמן חשיפה ארוך יותר. הA7s אפשרה לי לא לרדת ממהירות תריס של 1/50 השניה. היתרון שלה בlow light, לתפיסתי, הוא ללא ספק בוידאו שם פשוט לא ניתן לבצע חשיפה ארוכה. בסטילס – צילום במהירות תריס נמוכה יותר, עם עדשה מיוצבת (או יצוב מובנה כמו בA7 II) יתן תוצאות מצוינות להערכתי.

  • החיישן של הA7s הוא מקור הבעיות של ה’וינייט’ הסגול שמופיעה בחשיפה ארוכה – לא הmount. זו תופעה שמתרחשת גם בD800 על פי האדמין של DPREVIEW (גגלו A7S purple haze). זה לא מטריד מדי (ביצועי החיישן עדיין פנומנליים) אבל חשוב לציין שמי שעומד להשתמש בה בתאורה נמוכה מאוד, בין אם בוידאו או בסטילס, יצטרך לנקות ידנית את המפגע הזה.
    sensor issue
  • ההרגשה הכי חזקה שעלתה לי משימוש בA7s היא שאומנם מדובר בחיישן נהדר, אבל המצלמה מרגישה פחות רובוסטית מהGH4 לצרכי וידאו. קשה להגדיר ‘רובסטיות’ באמצעות פרמטר אחד, אבל לשמחתי – ישנה ביקורת ברשת (באנגלית) שמסבירה בדיוק את התחושה שלי ושווה מאוד לבדוק אותה לפני שמחליטים ללכת על מי מהמצלמות הללו. לביקורת המשווה בינהם יש ללחוץ פה – גם כותב הביקורת מעדיף את הGH4 על פני הA7S על אף יתרונה של האחרונה בlatitude, טווח דינאמי וכמובן low-light.
  • ולחלק החשוב, תמונות:
    1421048_10152844323602367_3952617471320523620_o

    מקור בRAW – ניתן להוריד פה. JPEG ערוך בפוטושופ לטעמי האישי ניתן להוריד פה.

    להורדת JPEG ערוך לטעמי, יש ללחוץ פה. להורדת RAW יש ללחוץ פה.

    להורדת JPEG ערוך לטעמי, יש ללחוץ פה. להורדת RAW יש ללחוץ פה.

    JPEG ערוך לטעמי ניתן למצוא פה, RAW ניתן למצוא פה.

    JPEG ערוך לטעמי ניתן למצוא פה, RAW ניתן למצוא פה.

    קובץ RAW ניתן להוריד פה

    קובץ RAW ניתן להוריד פה

GH4 Review (Hebrew, Camera review written for Walla.co.il news site)

מצ”ב גרסה לא ערוכה של הכתבה על הGH4 שפורסה בוואלה. הטקסט המקורי שלי מתאר קצת יותר את הרקע לפיתוחה של הGH4.
החיים ב4K
כשהתבקשתי לכתוב על מצלמת הדגל ההיברידית (מצלמה אשר שמה דגש זהה על יכולות סטילס ווידאו) החדשה של פנסוניק, אמרתי לצוות האתר כי זו ביקורת מיותרת – ‘מדובר במצלמה טובה, אני יודע את זה’.
במילים הללו, ניסיתי להסתיר, ספק בהצלחה, את ההתלהבות שלי מסיקור המצלמה. הGH4 של פנסוניק מעניינת בהרבה ממצלמות יקרות ואקזוטיות בהרבה ממנה – וכי למה?
כדי להבין את מקור ההתלהבות יש ראשית לסקור בקצרה את שוק הצילום הדיגיטלי היום, ואת הייחוד של הGH4 בתוכו. במשך שנים רבות, שוק הצילום הדיגיטלי (באם נתעלם ממצלמות קולנוע) התחלק בעיקרו לקטגוריות הבאות:
• מצלמות מקצועיות, הכוללות בתוכן מצלמות ריפלקס דיגיטליות (DSLR) ומצלמות מדיום-פורמט בעלות חיישן גדול ואיכותי. מצלמות הDSLR, אשר החליפו את מצלמות הריפלקס הישנות (פילם) הפכו לכלי העבודה העיקרי של צלמי עיתונות ואירועים, ואף חובבי צילום אשר לא רצו להתפשר על איכות תמונה, ועל החופש הקריאייטיבי אשר מתאפשר ברכישת עדשות שונות, ציוד היקפי מתקדם (פלאשים) ועוד.
• מצלמות קומפקטיות בעלות חיישן קטן, אלו כוללות גם מצלמות דמויות DSLR (בצורתן) ומצלמות כיס. המצלמות הקומפקטיות הפכו לפופולריות ביותר בקרב הצרכן הממוצע – מי מאתנו לא צילום טיול או אירוע משפחתי עם מצלמת כיס דיגיטלית, בשלב כזה או אחר?
• מצלמות וידאו בעלות חיישן קטן, אלו, בשילוב עם מכשירי הDVD, הסטרימרים ומסכי הLCD והפלזמה שנפוצו בשוק הפכו לאמצעי צילום וידאו נפוץ מאוד.
בעולם ללא מכשירים סלולריים, כנראה שחלוקה מסורתית זו הייתה נשארת שנים רבות. ענקיות כמו קנון וניקון לא היו מרגישות צורך לשכלל את אותן נוסחאות שעובדות שנים על גבי שנים – הגישה של החברות הללו לחדשנות היא ריאקטיבית, לא אקטיבית – אם המכשירים הסלולריים לא היו מוחקים כמעט כליל את קטגורית המצלמות הקומפקטיות, הן היו עושות את מה שעשו שוב ושוב: הוצאת מצלמה חדשה לשוק כל שנה עד שנתיים, תוך הבדל מינימלי ככל האפשר בין המצלמות בטכנולוגיה עצמה. למזלן הרע של קנון, וניקון, העולם השתנה בכל החזיתות: טלפונים חכמים הפכו לכלי העיקרי לצילום וידאו ותמונות סטילס, ושתי הקטגוריות האחרונות שציינתי – מצלמות קומפקטיות ומצלמות וידאו (ביתיות) בדרכן להעלם כליל.
מכיוון שקנון וניקון, כאמור, הינן ריאקטיביות, וכמעט ואף פעם לא עושות את הצעד הראשון – חברות אחרות, כגון פנסוניק, סוני ואולימפוס, חרטו על דגלן ערכים כמו חדשנות ויצירתיות, במטרה לספק אלטרנטיבה של ממש לצרכנים שמחפשים מצלמות בעלות איכות תמונה גבוהה, שאינן בהכרח מבוססות טכנולוגיות ישנות (גם אם מוצלחות) כמו מצלמות הDSLR של קנון וניקון.
ב2008, הכריזו פנסוניק ואולימפוס על תושבת חדשה לעדשות, וליין חדש של מצלמות המבוססות עליה. השינוי היה פשוט – הן זנחו את המראה שהזינה את האור לעינית האופטית לטובת עינית דיגיטלית, מבוססת מסך LCD, אשר מראה למשתמש את התמונה המתקבלת על החיישן. המצלמות הללו עבדו בצורה דומה לקומפקטיות, אך שמרו על הוורסטיליות של מצלמות הDSLR – ניתן היה להחליף עדשות בהן, החיישן היה גדול מאוד ביחס למצלמה קומפקטית (וכך, סיפקו איכות תמונה טובה מהן) והגודל והמשקל שלהן היה קטנים בהרבה ממצלמות מקצועיות.
לאט ולבטח, נוצרה לה קטגוריה חדשה, שאכלה הן מנתח השוק של מצלמות הDSLR, והן מהמעט שנותר למצלמות הקומפקטיות. חובבי צילום שחיפשו מצלמות קלות משקל לשאת איתן לטיולים, אך לא רצו לוותר על הוורסטיליות שבמצלמה עם עדשות מתחלפות – החלו לראות בקטגוריה החדשה, מצלמות ה’mirrorless’ כתחליף סביר, או פשרה מושכלת, ביחס למצלמות הDSLR הכבדות יותר.
באפריל 2009 הכריזה פנסוניק על מצלמה חדשה, GH1, אשר הייתה עתידה להחליף את מצלמת הmirrorless הראשונה שלה, הG1. התוספת של הH בשם ציינה דבר פשוט – וידאו.
בניגוד למצלמות הDSLR בהן יכולת צילום הוידאו התווספה כלאחר יד (ראשית בD90 של ניקון, ואז בקנון 5D Mark II) – הGH1 של פנסוניק נבנתה מראש להיות מצלמה היברידית – כזו שתתאים הן לצילום סטילס, והן לצילום וידאו. מבנה המצלמה היה כמצלמת סטילס, אך מעבד תמונה חזק, מסך מפרקי וחיישן קטן ומהיר הפכו את הGH1 למצלמה שעל הנייר לפחות, התאימה יותר לוידאו מאשר התחרות מבית ניקון וקנון.
הGH1 לא הייתה חפה מבעיות שמנעו ממנה לייצר אימפקט של ממש בשוק – הוידאו קודד בBitrate נמוך, וסיפק איכות תמונה מפוקפקת במקרים בהם התרחשה תנועה רבה על המסך, והמראה הייחודי של הוידאו של ה5D MARK II של קנון, בשל החיישן הגדול יותר שלה – הפך אותה לבחירה המועדפת בעיני קולנוענים (כמצלמה נוספת על הסט, לשוטים בעלי מראה ייחודי).
בסוף 2010 שחררה פנסוניק את הGH2, המצלמה הייתה כמעט זהה לGH1 אך בשל פריצת-תוכנה שביצע האקר רוסי, הן בה ובGH1 שקדמה לה – יכולות צילום הוידאו של המצלמה עלו פלאים. הGH2 אפשרה לצלם וידאו בBitrate גבוה מאוד, אשר עלה על סטדנרטים שניתן להגדירם כ’Broadcast Quality’. צלמי וידאו התחילו לשים לב למה שיש לפנסוניק להציע – איכות וידאו גבוהה מאוד, במצלמה קומפקטית וזולה, עם שלל פיצ’רים שלא היו קיימים בצד של קנון (כגון אוטופוקוס מתמשך בוידאו). קנון מנגד, בחרה להמשיך לספק את אותו מוצר – כל ליין מצלמות הDSLR שלה התבסס על אותם מעבדי תמונה, על אותם חיישנים ועל אותם פיצ’רים לצילום וידאו. את יכולות הוידאו הגבוהות יותר רצתה קנון לשמור למצלמות הוידאו המקצועיות שלה, אשר מתומחרות בעשרות אלפי דולרים לצרכן.
פנסוניק לא נשארה חייבת, והוציאה לשוק בספטמבר 2012 את הGH3 – הנ”ל לקחה את מרבית הפיצ’רים שהוספו לGH2 בצורה ‘פיראטית’ והפכה אותן לפיצ’רים מן המניין. לראשונה, פנסוניק הציעה מצלמה היברידית שיש לה יכולות וידאו טובות מספיק לעניין את השוק המקצועי. במקביל, יכולות הסטילס של המצלמות השתפרו בהדרגה מדור לדור, הן עדיין לא יכלו להתחרות במצלמות הDSLR ששלטו בשוק דאז.
היום, עם השקת הGH4, התמונה משתנה.
הGH4, כמו הGH3 היא מצלמה שנוצרה תוך מחויבות של פנסוניק לפנות לקהל יעד מקצועי – זו לא מצלמה מקצועית במראה או במבנה שלה אמנם – אך זו מצלמה קטנה יחסית שניתן להשתמש בה הן לשימושים ביתיים, והן לשימושים מקצועיים, בהצלחה רבה. חיישן ה16 מגה-פיקסל החדש של המצלמה, מציע ביצועים המקבילים ואף עדיפים לחלק מהDSLR הפופולריים בשוק (7D של קנון), הוא לא יכול להתחרות במצלמות הFull Frame מבית קנון, ניקון וסוני – אך הוא לא זקוק לכך, אלו מצלמות יקרות בהרבה, וכבדות בהרבה. הייתרון של הGH4 הוא ביחס בין גודלה ושלל הפיצ’רים שהיא מציעה, לבין עלותה. אין שום מצלמה בטווח מחיר הזה, שמתקרבת לביצועי הוידאו של הGH4 וביצועי הסטילס שלה טובים מספיק כדי לציין אותם לחיוב (אך פה, התחרות קשה יותר – גם ממצלמות mirrorless של סוני, וגם ממצלמות DSLR מודרניות מבית ניקון וסוני).
אז מה הופך את הGH4 למיוחדת?
ראשית – יכולות הוידאו של המצלמה.
הGH4 מצלמת בפורמט ה4K החדש, אשר עתיד להחליף את פורמט הFULL HD אשר נתמך במרבית הטלוויזיות בשוק. צילום ב4K חד בהרבה מצילום בFULL HD – הרזולוציה של כל פריים היא של 8.3 מגה-פיקסל, לעומת 2.1 מגה-פיקסל. המשמעות היא שכל פריים וידאו בצילום 4K חד פוטנציאלית כמו צילום סטילס ממוצע. מדובר בהמון מידע שבידיים של מקצוען – יש הרבה מה לעשות איתו.
תארו לעצמכם שאתה מצלמים ראיון עם מישהו, ואתם רוצים לצלם שוט קרוב יותר – גם אם צילמת את כל הראיון מנקודה בודדת, תוכלו פשוט לבצע חיתוך של הפריים מקורב יותר לפניו של המרואיין.
הטיעון הראשון לטובת צילום ב4K הוא אותו טיעון שפעם השתמשו בו כדי להסביר למה מצלמות סטילס עם חיישן ברזולוציה גבוהה טובות מאלו עם חיישן ברזולוציה נמוכה (‘כי תוכלו לבצע תיקון של התמונה על ידי חיתוך בפוטושופ’). בנוסף, גם אם אתם מתכוונים לצלם וידאו בFULL HD, יש הגיון רב לצלם במקור בפורמט ה4K ולכווץ את התמונה לFULL HD בשלב העריכה – הוידאו שיתקבל יהיה חד יותר מוידאו שצולם במקור בFULL HD, ובמקרה הספציפי של הGH4 יראה גם טוב יותר מבחינות אחרות – מצב צילום ה4K בGH4 , סובייקטיבית, בעיני, פשוט נראה יותר טוב ללא קשר לחדות (מבחינת טווח דינאמי ואופי התמונה הכולל). המרה נכונה של פורמט 4K לFull HD מאפשרת, תיאורטית, לקבל גם טווח טונאלי טוב יותר בוידאו המומר – אך זו טענה מעוררת מחלוקת בקרב מומחים.
צילום הוידאו ב4K (בין אם במצב ה4K הקולנועי, או במצב הUHD אשר תואם לפרופורציות מסכי הטלוויזיה) מוגבל ל30 ו24 פריימים לשניה. הראשון מתאים יותר לצילומים להצגה על מחשב (העלאת סרטונים ליוטיוב, למשל) והשני נחשב כסטנדרט קולנועי, אשר יתאים יותר למי שמחפש את האופי של תמונה קולנועית. המצלמה מאפשרת לצלם גם וידאו ב1080P (‘FULL HD’), בקצבי פריימים של 50 ו60 פריימים לשניה, בביטרייט גבוה במיוחד (200mbps). שילוב של וידאו ב50 או 60 פריימים לשניה, עם תוכן שצולם ב24 או 30 פריימים לשניה, מאפשר ליצור אפקט הילוך-איטי באופן ידני. המצלמה אף מאפשרת לצלם תוכן בפריימרייט מהיר, עד קצבים של 96 פריימים לשניה (שהוא, כשמוצג על סרטון הרץ ב24 פריימים לשניה, שווה ערך להאטה של פי 4). קצבי הוידאו המוקלטים, ניתן לשמור במעטפת של MOV או MP4 – הבחירה לא משפיעה על איכות הוידאו אך מאפשרת להקליט וידאו שתואם בצורה טובה יותר לתוכנות עריכה שונות, ומערכות הפעלה שונות (OSX לעומת Windows). המגוון הרחב של אפשרויות הקלטת הוידאו, לבדו, מראה כי לא מדובר במצלמה ביתית משום בחינה – ריבוי האפשרויות הזה נפוץ בעיקר במצלמות וידאו מקצועיות היקרות בהרבה מהGH4.
איכות הוידאו עצמו גבוהה מאוד – המצלמה מצליחה לספק תמונה נקיה, חפה מארטיפקטים בולטים של כיווץ, ובעלת טווח דינאמי גבוה, על גבי קבצים קטנים באופן יחסי, וקלים לעריכה. מאוחר יותר השנה, מקליטים חיצוניים כגון הAtomos Shogun יאפשרו להקליט וידאו באופן חיצוני, ולאפשר לGH4 לספק רזולוציית צבע גבוהה יותר (הקלטה בפומרט 10bit 4:2:2) אשר תקל על עריכת צבעים ושימוש במצלמה לצרכי Compositing (שימוש במסך ירוק להלבשת הצילום על גבי וידאו אחר).
למצלמה מספרי פרופילי צבע, אשר מאפשרים לקבל תמונות בעלות אופי שונה מאוד – פרופיל הStandard מספק תמונה טבעית, חדה ורוויה, אשר מתאימה למי שפשוט רוצה לצלם ולהציג את החומרים ישירות על מסך טלוויזיה/מחשב. לעומת זאת, פרופילים כגון הCine-D, מאפשרים לקבל תמונה רכה בהרבה, ‘חלבית’ יותר, אשר מתאימה לתיקוני צבע, ומאפשרת לקבל טווח דינאמי מירבי (או, ליתר דיוק, למפות את הטווח הדינאמי של החיישן בצורה אופטימלית יותר על גבי הטווח המוגבל בקידוד הוידאו). שימוש מושכל בפרופילים של התמונה הכרחי לצילום וידאו מקצועי על המצלמה מכיוון שהוידאו לא נשמר בפומרט RAW – מה שצילמנו, זה מה שנראה כשנערוך את הסרטון, וככל שנדייק יותר בהגדרות הצילום (בין אם חשיפה, פרופילי צבע, איזון לובן) יהיה קל יותר להגיע לתוצאה הרצויה. אמנם מדובר במצלמת וידאו מקצועית, אך היא מרגישה מוגבלת מעט ביחס למצלמות קולנועיות המצלמות RAW. גם בהן, אמנם, לא תמיד ניתן להציל וידאו שנחשף בצורה שגויה.
צלמי וידאו שמנסים מצלמה כמו הGH4 פעם ראשונה יאלצו להכיר במגבלות נוספות של מצלמות היברידיות וDSLR – nd filter מובנה, המאפשר להחשיך את התמונה (ולפתוח צמצם בהתאם, לקבלת עומק שדה רדוד) לא מובנה בתוך המצלמה. לצורך כך ניתן לקנות nd filter חיצוני, אשר מתלבש על העדשה. למי שיש מספר רב של עדשות, מדובר בהוצאה פוטנציאלית גבוהה. לצורך כך, אפשר להשתמש בnd filter בעוצמה משתנה, ובשילוב עם טבעות step up כדי להתאים לעדשות בעלות הברגה בקוטר השונה. גם פה יש בעיה – nd filters בעוצמה משתנה, נוטים להוסיף גוון צבע קל לתמונה, ויש צורך לבצע איזון לובן נוסף בשימוש בהם. אין ספק שnd filter פנימי מובנה, באזור החיישן ולא על גבי העדשה, היה הופך את הGH4 (ואת כל מתחרותיה) לכלי צילום וידאו נוח בהרבה. במובן הזה, הGH4 קרובה יותר למצלמות קולנוע מאשר למצלמות וידאו סטנדרטיות. שימוש בGH4 ללא nd filter לא מאפשר לצלם במהירות תריס נמוכה, ולקבל תנועה טבעית יוצר – הקונבנציה הקולנועית היא שמהירות התריס צריכה להיות כפולה מקצב הפריימים – צילום ב24 פריימים לשניה, מומלץ ויצולם במהירות תריס של 1/48 או 1/50 לקבלת תנועה חלקה. צילום במהירות תריס כזו לא אפשרי, באור יום, מבלי nd filter או סגירת צמצם מאסיבית (f/16 ואף f/20 בשמש הישראלית) וזו מגבלה של ממש מבחינת מראה הוידאו שנוצר.
לצורך צילום וידאו מקצועי, פנסוניק השיקה אביזר היקפי הנקרא AF-YAGH, האביזר הנראה כמו גריפ (אך בפועל, גדול בהרבה מגוף המצלמה) מאפשר לחבר חיבורי XLR (תוך אספקת Phantom Power), חיבורי SDI וmicro HDMI למקליט וידאו חיצוני. אפקטיבית, זו דרך נהדרת להשתמש במצלמה לצרכי וידאו מקצועיים בהפקות מורכבות יותר – היכולת להקליט סאונד על גבי המצלמה, באמצעות כבל שניתן לפרוס אותו הרחק מהמצלמה, חשובה מאוד גם אם מדובר בערוץ סאונד משני לצרכי סכרון – וההקלטת הסאונד מתבצעת על גבי מקליט סאונד מקצועי. חיבורי הSDI יתקבלו בברכה אצל אולפנים ומקצוענים שעובדים עם ציוד מתאים. הAF-YAGH לא חף מבעיות כבר בשלב התכנון שלו – הוא לא מכיל סוללה פנימית, וככזה, אינו נייד. מנגד, מי שצריך חיבורים היקפיים כמו XLR כנראה ולא מתנייד יותר מדי, ומצוי בסביבה הנגישה לחיבורי חשמל.
רגישות האור של המצלמה, היא אולי עקב אכילס של כל הפורמט – הGH4 מצויידת בחיישן קטן יחסית לDSLR, בעל קטן פי 2 מחיישן Full Frame או פילם 35 מ”מ סטנדרטי. לעובדה זו יש יתרונות וחסרונות, אבל בהקשר ביצועי המצלמה בתאורה נמוכה, זה חסרון ממשי. המצלמה מציאה טווח ISO של בין 200 ל25,600, אך בפועל, צילום מעל 1600 איזו מספק תמונה רועשת יחסית. אופי הרעש עצמו, די נוח לעיניים, בטח ביחס לדורות קודמים של מצלמות. לא ניתן למצוא תבניות רעש קבועות (אותן קשה מאוד לנקות בשלב העריכה) כמו בדור הראשון של המצלמות ההיברידיות (הGH1 הייתה מצלמה גרועה במיוחד לצילום בתאורה נמוכה, בגלל תופעת הFixed Pattern Noise, והISO השימושי המקסימלי לשימוש מקצועי בה היה 800). בסך הכל, אלו ביצועים מצוינים בהתחשב בגודל המצלמה, ובמגבלות הפורמט. ניתן למצוא עדשות עם מפתח צמצם גדול מאוד (f/0.95) לפורמט הMicro Four Thirds שבו הGH4 משתמשת, ושילוב של עדשה כאלו עם איזו של עד 1600 יאפשר לצלם וידאו איכותי במרבית מצבי התאורה. צילומים בעלי תנאי תאורה גרועים מאוד, ייתכן ויהיה שווה לייצר עם מצלמה אחרת – אם אתם לא יכולים לחיות עם המגבלה הזו, זו לא המצלמה בשבילכם. כדי לשים את כל הסוגיה בפרופורציות – ביצועי המצלמה בISO גבוה בוידאו, לא נופלים לדעתי מאשר אלו של ה7D של קנון – מצלמה פופולרית ביותר הן לשימוש בוידאו, והן לצלמי אירועים, עיתונות וכו’. אם הדרישה היא לביצועים גבוהים מאלו, מצלמות FULL FRAME, בראשן הMirroless החדשה של סוני – הA7S, מתאימות יותר לצרכים שלכם.
בתחום הסטילס, קשה לומר שהGH4 מרשימה, בהיבט הביצועים, כמו בוידאו. אבל מה שהGH4 לא עושה באיכות תמונה אבסולוטית – היא יותר מעושה בפיצ’רים. אחת התכונות המעניינות ביותר בצילום סטילס עם הGH4 הוא ‘מצב-שקט’. בשימוש במצב זה, המצלמה לא משתמשת בתריס המכאני, ועובדת באופן דומה למצלמה קומפקטית. המשמעות? צילום שקט לחלוטין. תכונה זו לבדה, יכולה להפוך אותה לפופולרית מאוד בקרב צלמי רחוב, צלמי חתונות וכל מי שחפץ להיות בולט כמה שפחות, בשטח. במצב השקט, ניתן לצלם על 40 פריימים לשניה, בJPEG. זו לא טעות – 40 פריימים לשניה. היש מצלמה של ניקון או קנון שיכולה לספק קצב צילום דומה? חלק מהקהל המקצועי יעדיף אולי 10 פריימים לשניה, עם צילום RAW בהשוואה – אך גם איכות התמונה הטובה ביותר, לא שווה כלום אם לא תפסתם את הרגע. האוטופוקוס של המצלמה, משתמש במנגנון ייחודי של פנסוניק, אשר מותאם לפרופילים שונים של עדשות מבית פנסוניק עצמם – פיקוס של המצלמה עם עדשת ה14-140 מרגיש מהיר מאוד, ומדוייק מאוד. למעשה, הGH4 מתפקסת מהר ביחס למרבית המצלמות שצילמתי איתן בעבר. הGH4 בעלת יכולות סטילס גבוהות מאוד, ואיכות תמונה סטנדרטית. לכל מי שמחפש מצלמה היברידית, אין אופציה טובה יותר בשוק, ואילו – אם אתם מחפשים מצלמת סטילס טובה, הGH4 יכולה להיות אופציה נהדרת, בהנחה ואיכות תמונה אבסולוטית איננה הדרך בה אתם בוחנים מצלמה. גם פה, חשוב לציין את המימד היחסי, הGH4 היא המצלמה הטובה ביותר מבחינת איכות תמונה לפורמט הMicro Four Thirds – היא בגדול, שוות ערך למצלמות DSLR טובות מדורות קודמים (כמו ה7D שכבר אזכרתי), תוך מתן פיצ’רים רבים וטובים, ומצב וידאו שאין שני לו בטווח המחיר הזה.
הGH4 (כמו הGH3 שקדמה לה) בנויה טוב בהרבה מהדורות הראשונים של פנסוניק. הגוף מתכתי (פנימית) ומרגיש טוב מאוד ביד – עדיין, מדובר במצלמה עדינה יחסית למצלמות DSLR. אם אינכם ידועים ככאלו ש’מתעללים’ במצלמות, זו לא תהיה בעיה עבורכם. יש להיזהר עם מפרק המסך, ועם תא הסוללה, כחלקים שמרגישים מאסיביים פחות מאשר מקביליהם במצלמות וידאו מקצועיות, למשל. מנגד, למצלמה מסך מפרקי מתכוונן, שניתן לסובב קדימה, במידה ואתם רוצים לבצע צילום וידאו עצמי, למשל. המסך איכותי, אך מבריק, מה שמקשה בצילום באור יום. לעומת זאת, העינית האלקטרונית של המצלמה מספקת תמונה נהדרת, וראוי לשבח את פנסוניק על כך שסוף סוף, אינני מרגיש נחות ביחס לצלמי סטילס, בשימוש בעינית אלקטרונית במקום באופטית (היתרון המרכזי של DSLR לעומת מצלמות mirrorless). העינית מתרפרשת ב60 פריימים לשניה ומציגה צבעים נאמנים למציאות וחדות תמונה גבוהה. אני מעדיף להשתמש בעינית על פני המסך, לבטח בצילום באור יום. כדי להשתמש במסך באור יום יש להצליל אותו, וקיימים אביזרים היקפיים של יצרני ציוד וידאו כדי להלחם בתופעה.
הGH4 עמוסה בתפריטים, בכפתורים, וביכולות שונות (peaking, zebra, built in leveling) – צלמים מקצועיים שמוכנים להשקיע הזמן וללמוד איך לתפעל את המצלמה יהנו מאוד ממנה, ובמיוחד שיכולים לגרום לה לעבוד בצורה שלה הם רגילים, בעזרת כפתורים הניתנים לשינוי פונקציונאלי. כמנגד – זו האנטי-תזה לצילום ביתי, המצלמה נתפסת כמסובכת בשימוש ראשון – מרוב פיצ’רים, לא רואים את היער.
לא הייתי ממליץ על רכישת המצלמה אם אתם קהל היעד שאוהב להוציא את המצלמה מהכיס (או מהתיק, במקרה הזה) ופשוט לצלם – פנסוניק מציעה מצלמות עדיפות לשימוש הזה, הGX7 הסטייליסטית, והGM1 האולטרה-קומפקטית. שתיהן יותר פשוטות לתפעול, ומספקות איכות תמונה מצוינת בסטילס (ולא רעה בוידאו, אמנם, לא מתקרבת לזו של הGH4).
הבחינה האמיתית של הGH4 היא, כאמור, ביחס ליקום בו שוהה – למתחרות הפוטנציאליות ולשימושים של הצלם:

מעוניינים לצלם וידאו ברזולוצית 4K, בפורמט וידאו מקצועי, במחיר הנמוך בשוק? אין שום מצלמה אחרת שעונה על הצרכים שלכם. לא היום, ולא בעתיד הקרוב. קנו את הGH4, ואם אתם בית הפקות מקצועי עם תקציב גדול יותר – קנו מספר מצלמות כאלו, לא תתאכזבו.
רוצים מצלמה שעושה הכל טוב (גם אם לא מושלם)? הGH4 בשבילכם – איכות הוידאו, הסטילס, נוחות השימוש – הכל פה נכון (אם טרחתם ללמוד את המצלמה כראוי).
רוצים מצלמה טובה לצילומים בתאורה נמוכה? וותרו על הGH4, היא טובה, אך לא מצויינת בתחום – חכו לביקורות על הa7s החדשה של סוני, הנ”ל על הנייר לפחות – יותר טובה מכל מצלמה אחרת ביקום, באספקט הזה. אופציה אחרת היא רכישת מצלמת DSLR עם חיישן FULL FRAME, אפילו הזולות בינהן (6D וd600/610) מספקות ביצועי תאורה נמוכה נהדרים.
רוצים מצלמת וידאו מקצועית? אם אתם יכולים לוותר על זה שאין לכם ND FILTER מובנה, זו מצלמה נהדרת לשימושים רבים. אין לי ספק שבשנים הקרובות נראה יותר ויותר סרטים עצמאיים וסרטים דוקומנטריים שצולמו עם מצלמות היברידיות של פנסוניק.
נקודה חשובה שצריך להזכיר, למי שמתלבט ברכישת מצלמה כמו הGH4 – פורמט הmicro four thirds מאפשר שימוש בכמעט כל עדשה שקיימת בשוק, בעזרת מתאם מתכתי פשוט. אם אתם לא מצלמים עם אוטופוקוס – הGH4 תאפשר לכם להשתמש בעדשות ישנות של מצלמות הSLR שלכם, ועצם השימוש בה מנגיש אתכם לשלל עדשות – מעדשות קולנוע לפורמט 16מ”מ ועד לעדשות ניקון מלפני 20 ו30 שנה. זו דרך נהדרת ל’מחזר’ ציוד צילום ישן אם יש ברשותכם כזה, וזו הסיבה למה בחרתי באופן אישי בשימוש במצלמות Mirrorless של פנסוניק – יש לי עדשות ניקון, מינולטה וקנון – וכולן נגישות לי מבלי צורך לקנות מצלמות חדשות ושונות לכל פורמט.

לסיכום:
מצלמות Mirrorless הן העתיד, והGH4 היא הדוגמה הראשונה לאיך העתיד הזה צפוי להראות. למחיר שלה, ולגודל שלה – אין לה מתחרות, וכשתהיינה, אלו כנראה תהיינה מתחרות מבית. פנסוניק הוכיחה שהיא שומעת לרחשי הציבור, שכן כל מה שהיה חסר במצלמות הקודמות שלה, וצרכנים ביקשו – הם קיבלו במצלמה הזו. זו לא מצלמה מושלמת מכל בחינה, אבל החוויה הכוללת שלה עדיפה על כל מצלמה אחרת שאי פעם השתמשתי בה, כולל מצלמות יקרות בהרבה.