See more at The Stack.
Author: zed
Watch Youtube as a pop-up window while working on other stuff
Let’s say you are working on a monotonous task that does not require your full attention, but still requires a hefty amount of time to complete – How do you entertain yourself while doing your job?
Usually, I tend to listen to music while working on some tasks, but I also like the ability to watch videos from time to time. But can you watch a video and continue working on your spreadsheet at the same time?
Well, of course – the most common way is to split screens:
The problem with this method is that a lot of screen-space is being wasted – if you watch a YouTube video, it’s probably ok if the video will be shown on a small part of the screen.
A better solution would be a floating window – but how do you that in Windows?
Here’s the solution:
- a software called “Turbotop” will allow you to set any open window to be ‘always on top’, thus even if you work on a different application, the window you set to be shown on top, will always remain on top.
- a shortcut to startup your browser without menus (aka ‘kiosk’ mode) – this will allow you to open YouTube directly in a minimal window, resize it to take a small portion of the screen, and keep it in one of the corners of the screen. Combine this with Turbotop and voila – you can now work on your spreadsheet, and watch Youtube without splitting the screen or hinder your work.
So let’s say you wish to do this trick with YouTube and Chrome:
- To open Chrome in ‘kiosk’ mode, create a shortcut with the following properties:
“C:\Program Files (x86)\Google\Chrome\Application\chrome.exe” –app=http://youtube.com - Download, install and run Turbotop. Then open the Chrome shortcut.
Choose the Chrome window and enjoy your minimalist floating YouTube video.
- I keep the Chrome shortcut as pinned icon in my task-bar, coupled with a ‘play’ button:
- Great Success!
How did I turn an alarming email to a list of potential clients
Recently a client of mine sent me an alarming email he received – it was a mention.com mention that showed that a website he owns is listed under an website vulnerability list. The website is actually mentioned a sub-domain address for a marketing software that my client uses, thus, the potential exploit is not on his server – but on the marketing software itself. Also, this particular potential-exploit isn’t of a real concern to us (nor to the marketing software development team, apparently 🙂 ).
I quickly realized that if the reported exploit is global to all the users of the software, I can use the list of exploitable websites to find out all the clients of this marketing software. This is important as everyone who uses that particular software is a potential prospect for my client.
But how do I take a list of thousand of potentially exploitable domains and check who uses this specific marketing software?
Luckily, this is rather easy in theory – when trying to surf directly to a sub-domain that is redirected to the marketing software servers, the user is redirected to the main website, coupled with a unique URL parameter.
So let’s say that the URL for the marketing software is marketing.clientdomain.com, surfing to this address will redirect the user to clientdomain.com/?ms=1.
I knew then, that in order to filter the domains that uses the marketing software, I’ll have to check each domain for the URL it redirects to, and than filter this list in a spreadsheet software. However, manually checking each link in a browser is definitely not an option when you got a list with hundreds or more of potential domains.
So how did I get to filter the list?
Obviously I googled. It is important to know what to google. We are looking on a way to check domain redirection. If you do SEO, you already know the answer, but for the rest of you out there, the answer has to do with the HTTP header response. What I needed is a tool that will check redirection per URL so I googled for ‘check redirect url’, which resulted for many SEO tools, usually online websites that offer you the ability to check one particular URL for redirection. This, of course, isn’t sufficient when you have many URLs to check:
example URL checker service, with multiple redirection hops (final URL is the one under 200 OK status)
My next google check contained the word ‘Excel’ – obviously, if I have a list of domains, and I need to check who fit a criteria, doing the whole process of checking redirects would be most convenient from within Excel. And indeed, Excel can be used for this purpose, rather easily, with an Excel add on called “SEOTools for Excel“. I recommend downloading and install their free version, it can be useful for many purposes including this one (but on small scale, I’ll explain further in this post).
https://www.mediaworks.co.uk/ provides an easy to use template, but it’s very easy to create one yourself using the included SEOTools unshorturl function.
Using the SEOTools for Excel, I manage to do a small scale test of multiple domains – and indeed, some of them included the URL parameter indicating they (almost certainly) use the marketing software I was looking for. The problem however, that again, I faced a scaling problem.
Excel is a great tool, but it’s actually one of the worse tools for this type of work – excel is very slow in executing URL retrieval and is built inherently for our purposes: Excel UI will stuck while it execute its functions. while it’s not an issue for a list with 100 URLS, when you have over 10,000 of them, Excel will be hell to use. The fact that excel will refresh the cell content (thus requesting the information again and again) under many circumstances add insult to injury. So…
Excel is not the solution!
I knew at this point that I must find a way to automate this process with a dedicated tool. The online ones, which I mentioned earlier, were mostly focused on scanning one domain. Even those that support multiple domains are limited (to bulks of 100 per scan), and there is always the risk of your information being stolen.
If a tool doesn’t exists, build one – or get someone to build it for you.
I started by googling the same strings, but this time with the world ‘Python’. Python is a very common, simple to use and understand programming language. I knew that even though I’m not a programmer, the chances I’ll find a working example and would be able to understand how the code works is very likely. I was not wrong.
I found the following code somewhere over stackoverflow.com:
| import urllib2 for url in [“http://url1”, “http://url2”, ]: try: connection = urllib2.urlopen(url) print connection.geturl() connection.close() except urllib2.HTTPError, e: print e.getcode() |
|---|
This simple code checks the URLS included in it, for their header response and print that on screen. This is nice, but a bit too simple for our purposes.
I had the domain list in an external file, the list was very big, it also contained some broken URLS. The code that you see here can handle only specific type of exceptions (errors in execution). But URLs retrieval can fail for many reasons. Also, printing the results inside a command line window isn’t practical either.
In the end, with the help of a programmer friend, we’ve modified the code to do the following:
- Check all the URLs in a file called source.csv
- Write all the successful responses to a text file called output.txt
- Ignore all exceptions – we don’t really care why a URL can’t be retrieve in this use-case
The resulting code is attached, together with an example source CSV:
http://zedonstuff.com/uploads/python-redirect-checker-example.zip
The end result?
I’ve created a huge list of companies that uses a particular marketing software – all of them are potential leads for my client.
The list cost nothing to create and is based on a publicly available information that was harvest by someone else 🙂
Commercial alternative
There are, however, paid service that will do the scanning and technology identification for you, they are not cheap, but well worth the time if you build your potential lead lists based on technologies that companies uses – a known and recommended one is Built-with.
Before – After: Raw Data vs 16bit TIFF from SPP (Camera Reviews, Sigma DP2M)
The difference between the amount of data retained in the original DP2M capture, and the SPP produced TIFF file is amazing.
To test it, I’ve exported the photo with the default settings:
Here, on the other hand – you can see the amount of data lost in the tiff when comparing the -2 stops images of both original RAW and TIFF:
The data in the sky is clearly lost in the TIFF, unlike what can be easily seen inside SPP editor.
Conclusion:
Multiple TIFF exposure exports are required from Sigma’s SPP program in order to capture the whole latitude range of the DP2M. This effectively means that in order to get the best out of your Sigma DP2M files – export 2 or 3 photos from SPP with different exposure values, and import them into Photoshop (or any other similar tool) as HDR tone-mapped material. That is of course, if the default exposure/latitude of the particular image is not to your satisfaction.
Sony A7s comments (Hebrew, Camera Reviews)
הביקורת שלי על הA7s של סוני פורסמה אתמול באתר וואלה- http://tech.walla.co.il/item/2812594
כרגיל, מדובר בביקורת הפונה לקהל יעד רחב יחסית, ועל כן לא יכולה להכיל כלל רשמי על המצלמה.
את הרשמים הנוספים שלי, ודוגמאות עזר ויזואליות, אציג פה בנקודות:
כרגיל, מדובר בביקורת הפונה לקהל יעד רחב יחסית, ועל כן לא יכולה להכיל כלל רשמי על המצלמה.
את הרשמים הנוספים שלי, ודוגמאות עזר ויזואליות, אציג פה בנקודות:
- מידת השימושיות של כל מצלמה באור נמוך, תלויה בראש ובראשונה באופי הסצינה המצולמת – אם אין תאורה טובה (או תאורה בכלל, מלבד זיהום אור עירוני) – אי אפשר להוציא תמונה טובה. זה נכון לA7s לא פחות משזה נכון למצלמות עם ביצועים נמוכים בהרבה בתאורה נמוכה. את התמונות הטובות שהצלחתי להוציא מהמצלמה, אפשר היה להוציא גם עם מצלמה רגישה פחות – אבל בזמן חשיפה ארוך יותר. הA7s אפשרה לי לא לרדת ממהירות תריס של 1/50 השניה. היתרון שלה בlow light, לתפיסתי, הוא ללא ספק בוידאו שם פשוט לא ניתן לבצע חשיפה ארוכה. בסטילס – צילום במהירות תריס נמוכה יותר, עם עדשה מיוצבת (או יצוב מובנה כמו בA7 II) יתן תוצאות מצוינות להערכתי.
- החיישן של הA7s הוא מקור הבעיות של ה’וינייט’ הסגול שמופיעה בחשיפה ארוכה – לא הmount. זו תופעה שמתרחשת גם בD800 על פי האדמין של DPREVIEW (גגלו A7S purple haze). זה לא מטריד מדי (ביצועי החיישן עדיין פנומנליים) אבל חשוב לציין שמי שעומד להשתמש בה בתאורה נמוכה מאוד, בין אם בוידאו או בסטילס, יצטרך לנקות ידנית את המפגע הזה.
- ההרגשה הכי חזקה שעלתה לי משימוש בA7s היא שאומנם מדובר בחיישן נהדר, אבל המצלמה מרגישה פחות רובוסטית מהGH4 לצרכי וידאו. קשה להגדיר ‘רובסטיות’ באמצעות פרמטר אחד, אבל לשמחתי – ישנה ביקורת ברשת (באנגלית) שמסבירה בדיוק את התחושה שלי ושווה מאוד לבדוק אותה לפני שמחליטים ללכת על מי מהמצלמות הללו. לביקורת המשווה בינהם יש ללחוץ פה – גם כותב הביקורת מעדיף את הGH4 על פני הA7S על אף יתרונה של האחרונה בlatitude, טווח דינאמי וכמובן low-light.
- ולחלק החשוב, תמונות:
מקור בRAW – ניתן להוריד פה. JPEG ערוך בפוטושופ לטעמי האישי ניתן להוריד פה.
להורדת JPEG ערוך לטעמי, יש ללחוץ פה. להורדת RAW יש ללחוץ פה.
JPEG ערוך לטעמי ניתן למצוא פה, RAW ניתן למצוא פה.
קובץ RAW ניתן להוריד פה
GH4 Review (Hebrew, Camera review written for Walla.co.il news site)
מצ”ב גרסה לא ערוכה של הכתבה על הGH4 שפורסה בוואלה. הטקסט המקורי שלי מתאר קצת יותר את הרקע לפיתוחה של הGH4.
החיים ב4K
כשהתבקשתי לכתוב על מצלמת הדגל ההיברידית (מצלמה אשר שמה דגש זהה על יכולות סטילס ווידאו) החדשה של פנסוניק, אמרתי לצוות האתר כי זו ביקורת מיותרת – ‘מדובר במצלמה טובה, אני יודע את זה’.
במילים הללו, ניסיתי להסתיר, ספק בהצלחה, את ההתלהבות שלי מסיקור המצלמה. הGH4 של פנסוניק מעניינת בהרבה ממצלמות יקרות ואקזוטיות בהרבה ממנה – וכי למה?
כשהתבקשתי לכתוב על מצלמת הדגל ההיברידית (מצלמה אשר שמה דגש זהה על יכולות סטילס ווידאו) החדשה של פנסוניק, אמרתי לצוות האתר כי זו ביקורת מיותרת – ‘מדובר במצלמה טובה, אני יודע את זה’.
במילים הללו, ניסיתי להסתיר, ספק בהצלחה, את ההתלהבות שלי מסיקור המצלמה. הGH4 של פנסוניק מעניינת בהרבה ממצלמות יקרות ואקזוטיות בהרבה ממנה – וכי למה?
כדי להבין את מקור ההתלהבות יש ראשית לסקור בקצרה את שוק הצילום הדיגיטלי היום, ואת הייחוד של הGH4 בתוכו. במשך שנים רבות, שוק הצילום הדיגיטלי (באם נתעלם ממצלמות קולנוע) התחלק בעיקרו לקטגוריות הבאות:
• מצלמות מקצועיות, הכוללות בתוכן מצלמות ריפלקס דיגיטליות (DSLR) ומצלמות מדיום-פורמט בעלות חיישן גדול ואיכותי. מצלמות הDSLR, אשר החליפו את מצלמות הריפלקס הישנות (פילם) הפכו לכלי העבודה העיקרי של צלמי עיתונות ואירועים, ואף חובבי צילום אשר לא רצו להתפשר על איכות תמונה, ועל החופש הקריאייטיבי אשר מתאפשר ברכישת עדשות שונות, ציוד היקפי מתקדם (פלאשים) ועוד.
• מצלמות קומפקטיות בעלות חיישן קטן, אלו כוללות גם מצלמות דמויות DSLR (בצורתן) ומצלמות כיס. המצלמות הקומפקטיות הפכו לפופולריות ביותר בקרב הצרכן הממוצע – מי מאתנו לא צילום טיול או אירוע משפחתי עם מצלמת כיס דיגיטלית, בשלב כזה או אחר?
• מצלמות וידאו בעלות חיישן קטן, אלו, בשילוב עם מכשירי הDVD, הסטרימרים ומסכי הLCD והפלזמה שנפוצו בשוק הפכו לאמצעי צילום וידאו נפוץ מאוד.
• מצלמות מקצועיות, הכוללות בתוכן מצלמות ריפלקס דיגיטליות (DSLR) ומצלמות מדיום-פורמט בעלות חיישן גדול ואיכותי. מצלמות הDSLR, אשר החליפו את מצלמות הריפלקס הישנות (פילם) הפכו לכלי העבודה העיקרי של צלמי עיתונות ואירועים, ואף חובבי צילום אשר לא רצו להתפשר על איכות תמונה, ועל החופש הקריאייטיבי אשר מתאפשר ברכישת עדשות שונות, ציוד היקפי מתקדם (פלאשים) ועוד.
• מצלמות קומפקטיות בעלות חיישן קטן, אלו כוללות גם מצלמות דמויות DSLR (בצורתן) ומצלמות כיס. המצלמות הקומפקטיות הפכו לפופולריות ביותר בקרב הצרכן הממוצע – מי מאתנו לא צילום טיול או אירוע משפחתי עם מצלמת כיס דיגיטלית, בשלב כזה או אחר?
• מצלמות וידאו בעלות חיישן קטן, אלו, בשילוב עם מכשירי הDVD, הסטרימרים ומסכי הLCD והפלזמה שנפוצו בשוק הפכו לאמצעי צילום וידאו נפוץ מאוד.
בעולם ללא מכשירים סלולריים, כנראה שחלוקה מסורתית זו הייתה נשארת שנים רבות. ענקיות כמו קנון וניקון לא היו מרגישות צורך לשכלל את אותן נוסחאות שעובדות שנים על גבי שנים – הגישה של החברות הללו לחדשנות היא ריאקטיבית, לא אקטיבית – אם המכשירים הסלולריים לא היו מוחקים כמעט כליל את קטגורית המצלמות הקומפקטיות, הן היו עושות את מה שעשו שוב ושוב: הוצאת מצלמה חדשה לשוק כל שנה עד שנתיים, תוך הבדל מינימלי ככל האפשר בין המצלמות בטכנולוגיה עצמה. למזלן הרע של קנון, וניקון, העולם השתנה בכל החזיתות: טלפונים חכמים הפכו לכלי העיקרי לצילום וידאו ותמונות סטילס, ושתי הקטגוריות האחרונות שציינתי – מצלמות קומפקטיות ומצלמות וידאו (ביתיות) בדרכן להעלם כליל.
מכיוון שקנון וניקון, כאמור, הינן ריאקטיביות, וכמעט ואף פעם לא עושות את הצעד הראשון – חברות אחרות, כגון פנסוניק, סוני ואולימפוס, חרטו על דגלן ערכים כמו חדשנות ויצירתיות, במטרה לספק אלטרנטיבה של ממש לצרכנים שמחפשים מצלמות בעלות איכות תמונה גבוהה, שאינן בהכרח מבוססות טכנולוגיות ישנות (גם אם מוצלחות) כמו מצלמות הDSLR של קנון וניקון.
ב2008, הכריזו פנסוניק ואולימפוס על תושבת חדשה לעדשות, וליין חדש של מצלמות המבוססות עליה. השינוי היה פשוט – הן זנחו את המראה שהזינה את האור לעינית האופטית לטובת עינית דיגיטלית, מבוססת מסך LCD, אשר מראה למשתמש את התמונה המתקבלת על החיישן. המצלמות הללו עבדו בצורה דומה לקומפקטיות, אך שמרו על הוורסטיליות של מצלמות הDSLR – ניתן היה להחליף עדשות בהן, החיישן היה גדול מאוד ביחס למצלמה קומפקטית (וכך, סיפקו איכות תמונה טובה מהן) והגודל והמשקל שלהן היה קטנים בהרבה ממצלמות מקצועיות.
לאט ולבטח, נוצרה לה קטגוריה חדשה, שאכלה הן מנתח השוק של מצלמות הDSLR, והן מהמעט שנותר למצלמות הקומפקטיות. חובבי צילום שחיפשו מצלמות קלות משקל לשאת איתן לטיולים, אך לא רצו לוותר על הוורסטיליות שבמצלמה עם עדשות מתחלפות – החלו לראות בקטגוריה החדשה, מצלמות ה’mirrorless’ כתחליף סביר, או פשרה מושכלת, ביחס למצלמות הDSLR הכבדות יותר.
באפריל 2009 הכריזה פנסוניק על מצלמה חדשה, GH1, אשר הייתה עתידה להחליף את מצלמת הmirrorless הראשונה שלה, הG1. התוספת של הH בשם ציינה דבר פשוט – וידאו.
בניגוד למצלמות הDSLR בהן יכולת צילום הוידאו התווספה כלאחר יד (ראשית בD90 של ניקון, ואז בקנון 5D Mark II) – הGH1 של פנסוניק נבנתה מראש להיות מצלמה היברידית – כזו שתתאים הן לצילום סטילס, והן לצילום וידאו. מבנה המצלמה היה כמצלמת סטילס, אך מעבד תמונה חזק, מסך מפרקי וחיישן קטן ומהיר הפכו את הGH1 למצלמה שעל הנייר לפחות, התאימה יותר לוידאו מאשר התחרות מבית ניקון וקנון.
הGH1 לא הייתה חפה מבעיות שמנעו ממנה לייצר אימפקט של ממש בשוק – הוידאו קודד בBitrate נמוך, וסיפק איכות תמונה מפוקפקת במקרים בהם התרחשה תנועה רבה על המסך, והמראה הייחודי של הוידאו של ה5D MARK II של קנון, בשל החיישן הגדול יותר שלה – הפך אותה לבחירה המועדפת בעיני קולנוענים (כמצלמה נוספת על הסט, לשוטים בעלי מראה ייחודי).
בסוף 2010 שחררה פנסוניק את הGH2, המצלמה הייתה כמעט זהה לGH1 אך בשל פריצת-תוכנה שביצע האקר רוסי, הן בה ובGH1 שקדמה לה – יכולות צילום הוידאו של המצלמה עלו פלאים. הGH2 אפשרה לצלם וידאו בBitrate גבוה מאוד, אשר עלה על סטדנרטים שניתן להגדירם כ’Broadcast Quality’. צלמי וידאו התחילו לשים לב למה שיש לפנסוניק להציע – איכות וידאו גבוהה מאוד, במצלמה קומפקטית וזולה, עם שלל פיצ’רים שלא היו קיימים בצד של קנון (כגון אוטופוקוס מתמשך בוידאו). קנון מנגד, בחרה להמשיך לספק את אותו מוצר – כל ליין מצלמות הDSLR שלה התבסס על אותם מעבדי תמונה, על אותם חיישנים ועל אותם פיצ’רים לצילום וידאו. את יכולות הוידאו הגבוהות יותר רצתה קנון לשמור למצלמות הוידאו המקצועיות שלה, אשר מתומחרות בעשרות אלפי דולרים לצרכן.
פנסוניק לא נשארה חייבת, והוציאה לשוק בספטמבר 2012 את הGH3 – הנ”ל לקחה את מרבית הפיצ’רים שהוספו לGH2 בצורה ‘פיראטית’ והפכה אותן לפיצ’רים מן המניין. לראשונה, פנסוניק הציעה מצלמה היברידית שיש לה יכולות וידאו טובות מספיק לעניין את השוק המקצועי. במקביל, יכולות הסטילס של המצלמות השתפרו בהדרגה מדור לדור, הן עדיין לא יכלו להתחרות במצלמות הDSLR ששלטו בשוק דאז.
היום, עם השקת הGH4, התמונה משתנה.
הGH4, כמו הGH3 היא מצלמה שנוצרה תוך מחויבות של פנסוניק לפנות לקהל יעד מקצועי – זו לא מצלמה מקצועית במראה או במבנה שלה אמנם – אך זו מצלמה קטנה יחסית שניתן להשתמש בה הן לשימושים ביתיים, והן לשימושים מקצועיים, בהצלחה רבה. חיישן ה16 מגה-פיקסל החדש של המצלמה, מציע ביצועים המקבילים ואף עדיפים לחלק מהDSLR הפופולריים בשוק (7D של קנון), הוא לא יכול להתחרות במצלמות הFull Frame מבית קנון, ניקון וסוני – אך הוא לא זקוק לכך, אלו מצלמות יקרות בהרבה, וכבדות בהרבה. הייתרון של הGH4 הוא ביחס בין גודלה ושלל הפיצ’רים שהיא מציעה, לבין עלותה. אין שום מצלמה בטווח מחיר הזה, שמתקרבת לביצועי הוידאו של הGH4 וביצועי הסטילס שלה טובים מספיק כדי לציין אותם לחיוב (אך פה, התחרות קשה יותר – גם ממצלמות mirrorless של סוני, וגם ממצלמות DSLR מודרניות מבית ניקון וסוני).
אז מה הופך את הGH4 למיוחדת?
ראשית – יכולות הוידאו של המצלמה.
הGH4 מצלמת בפורמט ה4K החדש, אשר עתיד להחליף את פורמט הFULL HD אשר נתמך במרבית הטלוויזיות בשוק. צילום ב4K חד בהרבה מצילום בFULL HD – הרזולוציה של כל פריים היא של 8.3 מגה-פיקסל, לעומת 2.1 מגה-פיקסל. המשמעות היא שכל פריים וידאו בצילום 4K חד פוטנציאלית כמו צילום סטילס ממוצע. מדובר בהמון מידע שבידיים של מקצוען – יש הרבה מה לעשות איתו.
תארו לעצמכם שאתה מצלמים ראיון עם מישהו, ואתם רוצים לצלם שוט קרוב יותר – גם אם צילמת את כל הראיון מנקודה בודדת, תוכלו פשוט לבצע חיתוך של הפריים מקורב יותר לפניו של המרואיין.
הטיעון הראשון לטובת צילום ב4K הוא אותו טיעון שפעם השתמשו בו כדי להסביר למה מצלמות סטילס עם חיישן ברזולוציה גבוהה טובות מאלו עם חיישן ברזולוציה נמוכה (‘כי תוכלו לבצע תיקון של התמונה על ידי חיתוך בפוטושופ’). בנוסף, גם אם אתם מתכוונים לצלם וידאו בFULL HD, יש הגיון רב לצלם במקור בפורמט ה4K ולכווץ את התמונה לFULL HD בשלב העריכה – הוידאו שיתקבל יהיה חד יותר מוידאו שצולם במקור בFULL HD, ובמקרה הספציפי של הGH4 יראה גם טוב יותר מבחינות אחרות – מצב צילום ה4K בGH4 , סובייקטיבית, בעיני, פשוט נראה יותר טוב ללא קשר לחדות (מבחינת טווח דינאמי ואופי התמונה הכולל). המרה נכונה של פורמט 4K לFull HD מאפשרת, תיאורטית, לקבל גם טווח טונאלי טוב יותר בוידאו המומר – אך זו טענה מעוררת מחלוקת בקרב מומחים.
הטיעון הראשון לטובת צילום ב4K הוא אותו טיעון שפעם השתמשו בו כדי להסביר למה מצלמות סטילס עם חיישן ברזולוציה גבוהה טובות מאלו עם חיישן ברזולוציה נמוכה (‘כי תוכלו לבצע תיקון של התמונה על ידי חיתוך בפוטושופ’). בנוסף, גם אם אתם מתכוונים לצלם וידאו בFULL HD, יש הגיון רב לצלם במקור בפורמט ה4K ולכווץ את התמונה לFULL HD בשלב העריכה – הוידאו שיתקבל יהיה חד יותר מוידאו שצולם במקור בFULL HD, ובמקרה הספציפי של הGH4 יראה גם טוב יותר מבחינות אחרות – מצב צילום ה4K בGH4 , סובייקטיבית, בעיני, פשוט נראה יותר טוב ללא קשר לחדות (מבחינת טווח דינאמי ואופי התמונה הכולל). המרה נכונה של פורמט 4K לFull HD מאפשרת, תיאורטית, לקבל גם טווח טונאלי טוב יותר בוידאו המומר – אך זו טענה מעוררת מחלוקת בקרב מומחים.
צילום הוידאו ב4K (בין אם במצב ה4K הקולנועי, או במצב הUHD אשר תואם לפרופורציות מסכי הטלוויזיה) מוגבל ל30 ו24 פריימים לשניה. הראשון מתאים יותר לצילומים להצגה על מחשב (העלאת סרטונים ליוטיוב, למשל) והשני נחשב כסטנדרט קולנועי, אשר יתאים יותר למי שמחפש את האופי של תמונה קולנועית. המצלמה מאפשרת לצלם גם וידאו ב1080P (‘FULL HD’), בקצבי פריימים של 50 ו60 פריימים לשניה, בביטרייט גבוה במיוחד (200mbps). שילוב של וידאו ב50 או 60 פריימים לשניה, עם תוכן שצולם ב24 או 30 פריימים לשניה, מאפשר ליצור אפקט הילוך-איטי באופן ידני. המצלמה אף מאפשרת לצלם תוכן בפריימרייט מהיר, עד קצבים של 96 פריימים לשניה (שהוא, כשמוצג על סרטון הרץ ב24 פריימים לשניה, שווה ערך להאטה של פי 4). קצבי הוידאו המוקלטים, ניתן לשמור במעטפת של MOV או MP4 – הבחירה לא משפיעה על איכות הוידאו אך מאפשרת להקליט וידאו שתואם בצורה טובה יותר לתוכנות עריכה שונות, ומערכות הפעלה שונות (OSX לעומת Windows). המגוון הרחב של אפשרויות הקלטת הוידאו, לבדו, מראה כי לא מדובר במצלמה ביתית משום בחינה – ריבוי האפשרויות הזה נפוץ בעיקר במצלמות וידאו מקצועיות היקרות בהרבה מהGH4.
איכות הוידאו עצמו גבוהה מאוד – המצלמה מצליחה לספק תמונה נקיה, חפה מארטיפקטים בולטים של כיווץ, ובעלת טווח דינאמי גבוה, על גבי קבצים קטנים באופן יחסי, וקלים לעריכה. מאוחר יותר השנה, מקליטים חיצוניים כגון הAtomos Shogun יאפשרו להקליט וידאו באופן חיצוני, ולאפשר לGH4 לספק רזולוציית צבע גבוהה יותר (הקלטה בפומרט 10bit 4:2:2) אשר תקל על עריכת צבעים ושימוש במצלמה לצרכי Compositing (שימוש במסך ירוק להלבשת הצילום על גבי וידאו אחר).
למצלמה מספרי פרופילי צבע, אשר מאפשרים לקבל תמונות בעלות אופי שונה מאוד – פרופיל הStandard מספק תמונה טבעית, חדה ורוויה, אשר מתאימה למי שפשוט רוצה לצלם ולהציג את החומרים ישירות על מסך טלוויזיה/מחשב. לעומת זאת, פרופילים כגון הCine-D, מאפשרים לקבל תמונה רכה בהרבה, ‘חלבית’ יותר, אשר מתאימה לתיקוני צבע, ומאפשרת לקבל טווח דינאמי מירבי (או, ליתר דיוק, למפות את הטווח הדינאמי של החיישן בצורה אופטימלית יותר על גבי הטווח המוגבל בקידוד הוידאו). שימוש מושכל בפרופילים של התמונה הכרחי לצילום וידאו מקצועי על המצלמה מכיוון שהוידאו לא נשמר בפומרט RAW – מה שצילמנו, זה מה שנראה כשנערוך את הסרטון, וככל שנדייק יותר בהגדרות הצילום (בין אם חשיפה, פרופילי צבע, איזון לובן) יהיה קל יותר להגיע לתוצאה הרצויה. אמנם מדובר במצלמת וידאו מקצועית, אך היא מרגישה מוגבלת מעט ביחס למצלמות קולנועיות המצלמות RAW. גם בהן, אמנם, לא תמיד ניתן להציל וידאו שנחשף בצורה שגויה.
למצלמה מספרי פרופילי צבע, אשר מאפשרים לקבל תמונות בעלות אופי שונה מאוד – פרופיל הStandard מספק תמונה טבעית, חדה ורוויה, אשר מתאימה למי שפשוט רוצה לצלם ולהציג את החומרים ישירות על מסך טלוויזיה/מחשב. לעומת זאת, פרופילים כגון הCine-D, מאפשרים לקבל תמונה רכה בהרבה, ‘חלבית’ יותר, אשר מתאימה לתיקוני צבע, ומאפשרת לקבל טווח דינאמי מירבי (או, ליתר דיוק, למפות את הטווח הדינאמי של החיישן בצורה אופטימלית יותר על גבי הטווח המוגבל בקידוד הוידאו). שימוש מושכל בפרופילים של התמונה הכרחי לצילום וידאו מקצועי על המצלמה מכיוון שהוידאו לא נשמר בפומרט RAW – מה שצילמנו, זה מה שנראה כשנערוך את הסרטון, וככל שנדייק יותר בהגדרות הצילום (בין אם חשיפה, פרופילי צבע, איזון לובן) יהיה קל יותר להגיע לתוצאה הרצויה. אמנם מדובר במצלמת וידאו מקצועית, אך היא מרגישה מוגבלת מעט ביחס למצלמות קולנועיות המצלמות RAW. גם בהן, אמנם, לא תמיד ניתן להציל וידאו שנחשף בצורה שגויה.
צלמי וידאו שמנסים מצלמה כמו הGH4 פעם ראשונה יאלצו להכיר במגבלות נוספות של מצלמות היברידיות וDSLR – nd filter מובנה, המאפשר להחשיך את התמונה (ולפתוח צמצם בהתאם, לקבלת עומק שדה רדוד) לא מובנה בתוך המצלמה. לצורך כך ניתן לקנות nd filter חיצוני, אשר מתלבש על העדשה. למי שיש מספר רב של עדשות, מדובר בהוצאה פוטנציאלית גבוהה. לצורך כך, אפשר להשתמש בnd filter בעוצמה משתנה, ובשילוב עם טבעות step up כדי להתאים לעדשות בעלות הברגה בקוטר השונה. גם פה יש בעיה – nd filters בעוצמה משתנה, נוטים להוסיף גוון צבע קל לתמונה, ויש צורך לבצע איזון לובן נוסף בשימוש בהם. אין ספק שnd filter פנימי מובנה, באזור החיישן ולא על גבי העדשה, היה הופך את הGH4 (ואת כל מתחרותיה) לכלי צילום וידאו נוח בהרבה. במובן הזה, הGH4 קרובה יותר למצלמות קולנוע מאשר למצלמות וידאו סטנדרטיות. שימוש בGH4 ללא nd filter לא מאפשר לצלם במהירות תריס נמוכה, ולקבל תנועה טבעית יוצר – הקונבנציה הקולנועית היא שמהירות התריס צריכה להיות כפולה מקצב הפריימים – צילום ב24 פריימים לשניה, מומלץ ויצולם במהירות תריס של 1/48 או 1/50 לקבלת תנועה חלקה. צילום במהירות תריס כזו לא אפשרי, באור יום, מבלי nd filter או סגירת צמצם מאסיבית (f/16 ואף f/20 בשמש הישראלית) וזו מגבלה של ממש מבחינת מראה הוידאו שנוצר.
לצורך צילום וידאו מקצועי, פנסוניק השיקה אביזר היקפי הנקרא AF-YAGH, האביזר הנראה כמו גריפ (אך בפועל, גדול בהרבה מגוף המצלמה) מאפשר לחבר חיבורי XLR (תוך אספקת Phantom Power), חיבורי SDI וmicro HDMI למקליט וידאו חיצוני. אפקטיבית, זו דרך נהדרת להשתמש במצלמה לצרכי וידאו מקצועיים בהפקות מורכבות יותר – היכולת להקליט סאונד על גבי המצלמה, באמצעות כבל שניתן לפרוס אותו הרחק מהמצלמה, חשובה מאוד גם אם מדובר בערוץ סאונד משני לצרכי סכרון – וההקלטת הסאונד מתבצעת על גבי מקליט סאונד מקצועי. חיבורי הSDI יתקבלו בברכה אצל אולפנים ומקצוענים שעובדים עם ציוד מתאים. הAF-YAGH לא חף מבעיות כבר בשלב התכנון שלו – הוא לא מכיל סוללה פנימית, וככזה, אינו נייד. מנגד, מי שצריך חיבורים היקפיים כמו XLR כנראה ולא מתנייד יותר מדי, ומצוי בסביבה הנגישה לחיבורי חשמל.
רגישות האור של המצלמה, היא אולי עקב אכילס של כל הפורמט – הGH4 מצויידת בחיישן קטן יחסית לDSLR, בעל קטן פי 2 מחיישן Full Frame או פילם 35 מ”מ סטנדרטי. לעובדה זו יש יתרונות וחסרונות, אבל בהקשר ביצועי המצלמה בתאורה נמוכה, זה חסרון ממשי. המצלמה מציאה טווח ISO של בין 200 ל25,600, אך בפועל, צילום מעל 1600 איזו מספק תמונה רועשת יחסית. אופי הרעש עצמו, די נוח לעיניים, בטח ביחס לדורות קודמים של מצלמות. לא ניתן למצוא תבניות רעש קבועות (אותן קשה מאוד לנקות בשלב העריכה) כמו בדור הראשון של המצלמות ההיברידיות (הGH1 הייתה מצלמה גרועה במיוחד לצילום בתאורה נמוכה, בגלל תופעת הFixed Pattern Noise, והISO השימושי המקסימלי לשימוש מקצועי בה היה 800). בסך הכל, אלו ביצועים מצוינים בהתחשב בגודל המצלמה, ובמגבלות הפורמט. ניתן למצוא עדשות עם מפתח צמצם גדול מאוד (f/0.95) לפורמט הMicro Four Thirds שבו הGH4 משתמשת, ושילוב של עדשה כאלו עם איזו של עד 1600 יאפשר לצלם וידאו איכותי במרבית מצבי התאורה. צילומים בעלי תנאי תאורה גרועים מאוד, ייתכן ויהיה שווה לייצר עם מצלמה אחרת – אם אתם לא יכולים לחיות עם המגבלה הזו, זו לא המצלמה בשבילכם. כדי לשים את כל הסוגיה בפרופורציות – ביצועי המצלמה בISO גבוה בוידאו, לא נופלים לדעתי מאשר אלו של ה7D של קנון – מצלמה פופולרית ביותר הן לשימוש בוידאו, והן לצלמי אירועים, עיתונות וכו’. אם הדרישה היא לביצועים גבוהים מאלו, מצלמות FULL FRAME, בראשן הMirroless החדשה של סוני – הA7S, מתאימות יותר לצרכים שלכם.
בתחום הסטילס, קשה לומר שהGH4 מרשימה, בהיבט הביצועים, כמו בוידאו. אבל מה שהGH4 לא עושה באיכות תמונה אבסולוטית – היא יותר מעושה בפיצ’רים. אחת התכונות המעניינות ביותר בצילום סטילס עם הGH4 הוא ‘מצב-שקט’. בשימוש במצב זה, המצלמה לא משתמשת בתריס המכאני, ועובדת באופן דומה למצלמה קומפקטית. המשמעות? צילום שקט לחלוטין. תכונה זו לבדה, יכולה להפוך אותה לפופולרית מאוד בקרב צלמי רחוב, צלמי חתונות וכל מי שחפץ להיות בולט כמה שפחות, בשטח. במצב השקט, ניתן לצלם על 40 פריימים לשניה, בJPEG. זו לא טעות – 40 פריימים לשניה. היש מצלמה של ניקון או קנון שיכולה לספק קצב צילום דומה? חלק מהקהל המקצועי יעדיף אולי 10 פריימים לשניה, עם צילום RAW בהשוואה – אך גם איכות התמונה הטובה ביותר, לא שווה כלום אם לא תפסתם את הרגע. האוטופוקוס של המצלמה, משתמש במנגנון ייחודי של פנסוניק, אשר מותאם לפרופילים שונים של עדשות מבית פנסוניק עצמם – פיקוס של המצלמה עם עדשת ה14-140 מרגיש מהיר מאוד, ומדוייק מאוד. למעשה, הGH4 מתפקסת מהר ביחס למרבית המצלמות שצילמתי איתן בעבר. הGH4 בעלת יכולות סטילס גבוהות מאוד, ואיכות תמונה סטנדרטית. לכל מי שמחפש מצלמה היברידית, אין אופציה טובה יותר בשוק, ואילו – אם אתם מחפשים מצלמת סטילס טובה, הGH4 יכולה להיות אופציה נהדרת, בהנחה ואיכות תמונה אבסולוטית איננה הדרך בה אתם בוחנים מצלמה. גם פה, חשוב לציין את המימד היחסי, הGH4 היא המצלמה הטובה ביותר מבחינת איכות תמונה לפורמט הMicro Four Thirds – היא בגדול, שוות ערך למצלמות DSLR טובות מדורות קודמים (כמו ה7D שכבר אזכרתי), תוך מתן פיצ’רים רבים וטובים, ומצב וידאו שאין שני לו בטווח המחיר הזה.
הGH4 (כמו הGH3 שקדמה לה) בנויה טוב בהרבה מהדורות הראשונים של פנסוניק. הגוף מתכתי (פנימית) ומרגיש טוב מאוד ביד – עדיין, מדובר במצלמה עדינה יחסית למצלמות DSLR. אם אינכם ידועים ככאלו ש’מתעללים’ במצלמות, זו לא תהיה בעיה עבורכם. יש להיזהר עם מפרק המסך, ועם תא הסוללה, כחלקים שמרגישים מאסיביים פחות מאשר מקביליהם במצלמות וידאו מקצועיות, למשל. מנגד, למצלמה מסך מפרקי מתכוונן, שניתן לסובב קדימה, במידה ואתם רוצים לבצע צילום וידאו עצמי, למשל. המסך איכותי, אך מבריק, מה שמקשה בצילום באור יום. לעומת זאת, העינית האלקטרונית של המצלמה מספקת תמונה נהדרת, וראוי לשבח את פנסוניק על כך שסוף סוף, אינני מרגיש נחות ביחס לצלמי סטילס, בשימוש בעינית אלקטרונית במקום באופטית (היתרון המרכזי של DSLR לעומת מצלמות mirrorless). העינית מתרפרשת ב60 פריימים לשניה ומציגה צבעים נאמנים למציאות וחדות תמונה גבוהה. אני מעדיף להשתמש בעינית על פני המסך, לבטח בצילום באור יום. כדי להשתמש במסך באור יום יש להצליל אותו, וקיימים אביזרים היקפיים של יצרני ציוד וידאו כדי להלחם בתופעה.
הGH4 עמוסה בתפריטים, בכפתורים, וביכולות שונות (peaking, zebra, built in leveling) – צלמים מקצועיים שמוכנים להשקיע הזמן וללמוד איך לתפעל את המצלמה יהנו מאוד ממנה, ובמיוחד שיכולים לגרום לה לעבוד בצורה שלה הם רגילים, בעזרת כפתורים הניתנים לשינוי פונקציונאלי. כמנגד – זו האנטי-תזה לצילום ביתי, המצלמה נתפסת כמסובכת בשימוש ראשון – מרוב פיצ’רים, לא רואים את היער.
הGH4 עמוסה בתפריטים, בכפתורים, וביכולות שונות (peaking, zebra, built in leveling) – צלמים מקצועיים שמוכנים להשקיע הזמן וללמוד איך לתפעל את המצלמה יהנו מאוד ממנה, ובמיוחד שיכולים לגרום לה לעבוד בצורה שלה הם רגילים, בעזרת כפתורים הניתנים לשינוי פונקציונאלי. כמנגד – זו האנטי-תזה לצילום ביתי, המצלמה נתפסת כמסובכת בשימוש ראשון – מרוב פיצ’רים, לא רואים את היער.
לא הייתי ממליץ על רכישת המצלמה אם אתם קהל היעד שאוהב להוציא את המצלמה מהכיס (או מהתיק, במקרה הזה) ופשוט לצלם – פנסוניק מציעה מצלמות עדיפות לשימוש הזה, הGX7 הסטייליסטית, והGM1 האולטרה-קומפקטית. שתיהן יותר פשוטות לתפעול, ומספקות איכות תמונה מצוינת בסטילס (ולא רעה בוידאו, אמנם, לא מתקרבת לזו של הGH4).
הבחינה האמיתית של הGH4 היא, כאמור, ביחס ליקום בו שוהה – למתחרות הפוטנציאליות ולשימושים של הצלם:
הבחינה האמיתית של הGH4 היא, כאמור, ביחס ליקום בו שוהה – למתחרות הפוטנציאליות ולשימושים של הצלם:
• מעוניינים לצלם וידאו ברזולוצית 4K, בפורמט וידאו מקצועי, במחיר הנמוך בשוק? אין שום מצלמה אחרת שעונה על הצרכים שלכם. לא היום, ולא בעתיד הקרוב. קנו את הGH4, ואם אתם בית הפקות מקצועי עם תקציב גדול יותר – קנו מספר מצלמות כאלו, לא תתאכזבו.
• רוצים מצלמה שעושה הכל טוב (גם אם לא מושלם)? הGH4 בשבילכם – איכות הוידאו, הסטילס, נוחות השימוש – הכל פה נכון (אם טרחתם ללמוד את המצלמה כראוי).
• רוצים מצלמה טובה לצילומים בתאורה נמוכה? וותרו על הGH4, היא טובה, אך לא מצויינת בתחום – חכו לביקורות על הa7s החדשה של סוני, הנ”ל על הנייר לפחות – יותר טובה מכל מצלמה אחרת ביקום, באספקט הזה. אופציה אחרת היא רכישת מצלמת DSLR עם חיישן FULL FRAME, אפילו הזולות בינהן (6D וd600/610) מספקות ביצועי תאורה נמוכה נהדרים.
• רוצים מצלמת וידאו מקצועית? אם אתם יכולים לוותר על זה שאין לכם ND FILTER מובנה, זו מצלמה נהדרת לשימושים רבים. אין לי ספק שבשנים הקרובות נראה יותר ויותר סרטים עצמאיים וסרטים דוקומנטריים שצולמו עם מצלמות היברידיות של פנסוניק.
נקודה חשובה שצריך להזכיר, למי שמתלבט ברכישת מצלמה כמו הGH4 – פורמט הmicro four thirds מאפשר שימוש בכמעט כל עדשה שקיימת בשוק, בעזרת מתאם מתכתי פשוט. אם אתם לא מצלמים עם אוטופוקוס – הGH4 תאפשר לכם להשתמש בעדשות ישנות של מצלמות הSLR שלכם, ועצם השימוש בה מנגיש אתכם לשלל עדשות – מעדשות קולנוע לפורמט 16מ”מ ועד לעדשות ניקון מלפני 20 ו30 שנה. זו דרך נהדרת ל’מחזר’ ציוד צילום ישן אם יש ברשותכם כזה, וזו הסיבה למה בחרתי באופן אישי בשימוש במצלמות Mirrorless של פנסוניק – יש לי עדשות ניקון, מינולטה וקנון – וכולן נגישות לי מבלי צורך לקנות מצלמות חדשות ושונות לכל פורמט.
לסיכום:
מצלמות Mirrorless הן העתיד, והGH4 היא הדוגמה הראשונה לאיך העתיד הזה צפוי להראות. למחיר שלה, ולגודל שלה – אין לה מתחרות, וכשתהיינה, אלו כנראה תהיינה מתחרות מבית. פנסוניק הוכיחה שהיא שומעת לרחשי הציבור, שכן כל מה שהיה חסר במצלמות הקודמות שלה, וצרכנים ביקשו – הם קיבלו במצלמה הזו. זו לא מצלמה מושלמת מכל בחינה, אבל החוויה הכוללת שלה עדיפה על כל מצלמה אחרת שאי פעם השתמשתי בה, כולל מצלמות יקרות בהרבה.